כיבוש תוניס (1535)
 | ||||||||||||||
|
מלחמה: המלחמות ההבסבורגיות–העות'מאניות והמלחמות העות'מאניות–פורטוגזיות | ||||||||||||||
| תאריך | יוני 1535 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תוניס | |||||||||||||
| קואורדינטות | 36°48′00″N 10°10′00″E / 36.8°N 10.16666667°E | |||||||||||||
| תוצאה | כיבוש תוניס בידי הכוחות ההבסבורגיים | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
.svg){kind=small}
כיבוש תוניס (1535). תוניס שהייתה בשליטה של האימפריה העות'מאנית, נכבשה על ידי צבא והצי של האימפריה ההבסבורגית בהנהגת קרל החמישי ובעלי בריתו.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1533 הורה סולימאן המפואר לאדמירל ח'יר א-דין ברברוסה, לבנות צי מלחמה גדול עבור קונסטנטינופול.[2] בסך הכל נבנו 70 ספינות מלחמה מסוג גאליות במהלך חורף 1533–1534, מאוישים על ידי אלפי עבדים, כולל 2,000 יהודים.[3] עם הצי הזה, ברברוסה ביצע פשיטות אגרסיביות לאורך חופי איטליה, עד שכבש את תוניס ב -16 באוגוסט 1534, והדיח את השליט המקומי מולי חסן, שהיה כפוף לכתר הספרדי.[4] ברברוסה הקים בסיס ימי חזק בתוניס, שיכול לשמש נמל יציאה לפשיטות באזור כולל על מלטה הסמוכה.
באותה העת, קרל החמישי, אחד האנשים החזקים באירופה, ריכז צבא גדול של כ -30,000 חיילים, 74 ספינות מלחמה מאוישות בשבויים ועבדים שחתרו במשוטים (חלקם אסירים פרוטסטנטים שנשלחו מאנטוורפן),[5] בנוסף היו בצי שריכז עוד 300 אוניות מפרש, כולל קאררה סנטה אנה והגלון הפורטוגזי סאו ז'ואו בפטיסטה, הידוע גם בשם בוטאפוגו (הספינה החזקה ביותר בעולם באותה תקופה, עם 366 תותחי ברונזה). כל זאת כדי לסלק את העות'מאנים מהאזור.[6] ההוצאה הכרוכה בקרב הייתה לקרל החמישי מאוד משמעותית, כ-1,000,000 דוקאטים. כגובה המחיר שעלה המבצע הצבאי שלו נגד סולימאן על הדנובה.[7] המימון של המבצע הגיע באופן בלתי צפוי מאוצר הזהב שזרם מהעולם החדש. אוצר בגודל של 2 מיליון דוקאטים זהב שנשלח על ידי פרנסיסקו פיסארו, בתמורה לשחרורו של קיסר האינקה אטוואלפה (שבכל זאת הוצא להורג ב־29 אוגוסט 1533).
למרות פנייתו של קרל החמישי, המלך הצרפתי פרנסואה הראשון הכחיש את תמיכתו במשלחת, והסביר שהוא חתם על הפוגה של שלוש שנים עם ברברוסה בעקבות פתיחת השגרירות עות'מאנית בשנת 1533 בצרפת. פרנסואה הראשון היה גם במשא ומתן עם סולימאן המפואר למתקפה משולבת על קרל החמישי. פרנסואה הראשון נעתר רק לבקשתו של האפיפיור פאולוס השלישי שלא יתקיימו קרבות בין נוצרים במהלך המשלחת.[8]
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1 ביוני 1535 השמיד קרל החמישי את הצי של ברברוסה, אחרי מצור יקר אך מוצלח בלה גולטה, כבש את תוניס. בפעולה אוניית הקרב הפורטוגלית העצומה "בוטאפוגו" פרצה את הכניסה לנמל לאחר מכן פתחה באש על לה גולטה. בהריסות העיר הספרדים מצאו כדורי תותח עם סימון פלר-דה-ליס הצרפתי, עדות למגעים שנבעו מהברית הפרנקו-עות'מאנית.
הטבח שהיה בעיר, הותיר בערך 30,000 הרוגים.[9] ברברוסה הצליח לברוח לאלג'יר עם קבוצה של כמה אלפי טורקים. מולי חסן, המושל הקודם הוחזר לכסאו. צחנת הגוויות הייתה כזו שקרל החמישי עזב את תוניס והעביר את מחנהו לרדאס.[4]
המצור הדגים את גודל הכוח של שושלת הבסבורג באותה תקופה: קרל החמישי שלט בחלק גדול מדרום איטליה, סיציליה, ספרד, אמריקה, אוסטריה, הולנד. יתר על כן, הוא היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה והיה לו שליטה דה-יורה גם על חלק גדול מגרמניה.
התבוסה בתוניס הניעה את האימפריה העות'מאנית לכרות ברית רשמית עם צרפת נגד האימפריה ההבסבורגית. השגריר ז'אן דה לה פורט נשלח לאיסטנבול, ובפעם הראשונה הצליח להפוך לשגריר קבע בחצר הסולטאן העות'מאני ולנהל משא ומתן על הסכמים.[10]
קרל החמישי חגג את ניצחונו ברומא ב־5 באפריל 1536, לזכר ניצחונו בתוניס.[11][12] מושל לה גולט הספרדי, לויס פרס וארגה, בנה את האי צ'יקלי באגם תוניס כדי לחזק את הגנות העיר בין השנים 1546–1550.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברברוסה הצליח להימלט לנמל באלג'יר, שם חיכה לו הצי שלו. משם הפליג לנמל אחר ולקח 6,000 עבדים והביא אותם לאלג'יר.[13] העות'מאנים כבשו את העיר מחדש בשנת 1574. עם זאת המושלים העות'מאנים של תוניס היו אוטונומיים למחצה ופעלו כיחידות פרטיות כנגד הספנות הנוצרית. כתוצאה מכך, השליטה העות'מאנית בים התיכון נמשכה עד שהצרפתים כבשו את האזור שלוש מאות שנה מאוחר יותר בשנת 1830, בפלישה שהובילה להקמת אלג'יריה הצרפתית, והקמת פרוטקטורט על תוניסיה בשנת 1881.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ History of the Ottoman Empire and modern Turkey Ezel Kural Shaw
- ^ Roger Crowley, Empires of the sea, 2008 Faber & Fabe, p.61
- ^ Roger Crowley, Empires of the sea, 2008 Faber & Fabe, p. 57
- ^ 1 2 Roger Crowley, Empires of the sea, 2008 Faber & Fabe, p. 58
- ^ Roger Crowley, Empires of the sea, 2008 Faber & Fabe, p. 59
- ^ Roger Crowley, Empires of the sea, 2008 Faber & Fabe,p. 60
- ^ Roger Crowley, Empires of the sea, 2008 Faber & Fabe, p.62
- ^ Garnier, Edith L'Alliance Impie Editions du Felin, 2008, Paris, p. 94-95
- ^ A Global Chronology of Conflict: From the Ancient World to the Modern Middle East, Vol. II, ed. Spencer C. Tucker, (ABC-CLIO, 2010), 506.
- ^ History of the Ottoman Empire and modern Turkey Ezel Kural Shaw p.97
- ^ Panvinio, Onofrio (1557). De fasti et triumphi Romanorum a Romulo usque ad Carolum V. Venice: Giacomo Strada. Retrieved 22 August 2013.
- ^ Pinson, Yona (2001). "Imperial Ideology in the Triumphal Entry into Lille of Charles V and the Crown Prince (1549)" (PDF). Assaph: Studies in Art History. 6: 212. Archived from the original (PDF) on 23 February 2014. Retrieved 20 August 2013.
- ^ E.J. Brill's first encyclopaedia of Islam 1913–1936 by M. Th. Houtsma p.872
